סלקציה: מאושוויץ ועד משרד הבריאות
מעולם לא הצלחתי וכנראה שלעולם לא אצליח להבין את ההגיון המסתתר מאחורי המונח הזה, "סל התרופות". לכאורה מדובר בפיסה מעוגת התקציב של משרד הבריאות המיועד לרכישת תרופות עבור אזרחי ישראל הלוקים במחלות קשות ונזקקים לתרופות מצילות חיים. אולם מאחורי המונח בעל השם המרגיע כל כך מסתתרת אמת מרה ואכזרית אותה זוכים להכיר על בשרם אלפי חולים בישראל מדי שנה: טיפול רפואי אמנם מגיע להם על פי חוק ובזכות תשלומי ביטוח הבריאות אותם מנכה הממשלה בחריצות משכורתם, אולם בישראל ביטוח בריאות הוא על הנייר בלבד. המחלה לעומת זאת אמיתית מאד וכדי לקבל טיפול תרופתי במציאות ולא על הנייר על החולים לעבור משוכה נוספת - סלקציה. בישראל כמו באושוויץ של פעם, קיימת הלכה למעשה סלקציה לחיים ולמוות רק שהפעם אין הסלקציה מבוססת על יכולת או חוסר יכולת לעבוד עבודות פרך. הסלקציה של משרד הבריאות מגדירה למעשה את רשימת המחלות מהם אמור אדם למות בעידוד הממשלה ומחלות מהם אדם אמור להבריא בעזרת הממשלה. בל נטעה, המחלות מהן אדם בישראל אמור למות בעידוד הממשלה אינן מחלות חשוכות מרפא במאה אחוזים או כאלו המעמידות את הממסד הרפואי המקצועי בחוסר אונים מוחלט. לאותן מחלות אשר הוגדרו ע"י משרד הבריאות כמחלות מהן אמור אדם למות קיימות תרופות. חלק מהן מאריכות חיים וחלקן אך יכולות להביא לריפוי - אבל הן יקרות עד מאד וכאן למעשה טמונה הבעיה. מדינת ישראל אינה מעונינת לשלם על מנת להציל חולים במחלות להן תרופות יקרות ועל כן טורקת המדינה את דלת ההצלה בפני אותם חולים ושולחת אותם למצוא מקורות מימון בעצמם, וכל זאת במדינה המתגאה בכיסוי האוכלוסיה בביטוח בריאות על פי חוק. עבור אנשים שהפרוטה אינה מצוייה בכיסם מדובר למעשה בכיתת יורים. אלו נשלחים למעשה למוות או ליפול בתחנונים לרגלי האוליגרכים. האנשים בעלי ממון ויכולת מתחילים במסע מייאש של מכירת נכסיהם על מנת "להרוויח" חודשים של חיים. כאילו שאין בעצם מחלתם גיהנום דיו –מפרקים החולים במו ידיהם את שבנו במשך כל חייהם – דירה, נכסים, חסכונות, רכוש – כולם מונזלים תרתי משמע – אל תוך ורידי החולה בצורה תרופה יקרה ומצילת חיים שאין הממשלה מעוניינת לספק. אזלו הנכסים טרם נוצחה המחלה? גם נכסיהם של בני המשפחה הקרובים יונזלו ויאבדו אל תוך גופו של החולה. חסכונות ללימודי הילדים, דירות קרובים, מכוניות, רהיטים, נכסי חברים קרובים, הכל יחוסל, יונזל ויוזרם לוריד על מנת להרוויח עוד חודש. ועוד חודש. כדי לחיות.
בישראל חולים המבוטחים בביטוח בריאות חובה הנאלצים לשלם 150,000 ש"ח בחודש מכיסם הפרטי על מנת להדוף את המוות מגופם החולה. אלו כמובן בעלי המחלות קשות במיוחד המיועדות "לעשירים" בלבד. אלו ששפר מזלם ולקו בסרטן המעי הגס למשל ישלמו רק 20,000 ש"ח לחודש עבור תרופת הארביטוקס. זו אגב נכנסה היום (27.07.06) לסל התרופות, אבל כמו בסרט אימה אבסורדי, משרד הבריאות לא יעניק אותה לחולי סרטן המעי הגס אלא רק לחולי סרטן ראש/צוואר – חולי סרטן המעי הגס יאלצו להמשיך ולקנותה בעצמם וכשיאזל כספם יגוועו וימותו. "לצערי, גם אם היו לנו עוד 200 מיליון שקל ארביטוקס לא היה נכנס, זו הבעיה. זאת משום שהאונקולוגים שהמליצו לוועדת הסל דירגו את הארביטוקס בעדיפות נמוכה" כך אמר היום יו"ר ועדת הסל, הפרופסור מרדכי שני. מאות ישראלים שימותו השנה מחוסר יכולת לרכוש ארביטוקס, גם הם כנראה, בעדיפות נמוכה.
מקור החולי
מדוע בישראל נהוגה סלקציה של חיים ומוות בדיוק כמו במחנות ההשמדה? מדוע אין העובדה שאדם שילם כל חייו מיסים, כולל מיסי בריאות מספקת על מנת להציל את חייו כאשר הוא נזקק לעזרה? מדוע בישראל צריך להחליט משרד הבריאות מי חי ומי מת? מדוע יש כסף לכל כך הרבה שחיתויות במדינה וכל כך הרבה ביזבוז בטחוני ועדיין לא נמצאים 20,000 ש"ח כדי לעזור לישראלי משלם מיסים לחיות עוד חודש? מקור החולי טמון כמו במקרים רבים אחרים בישראל בשיטה ולאו דווקא במחסור בתקציב. סלקצית החיים ומוות המנהל משרד הבריאות טמונה בתקציב קשיח וקבוע המאלץ את המשרד לבחור הלכה למעשה מי חי ומי מת ואיזו מחלות בישראל תיחשבנה סופניות במאה אחוזים, החלטה הנובעת משיקולים כספיים ולא רפואיים.
על מדינת ישראל לבטל לחלוטין את קונספט סל הבריאות. לא ייתכן שממשלה תחליט מראש כמה כסף יעמוד לרשות גופים מצילי חיים כמו בתי חולים. האם מישהו היה מבטל את שליחתם של חיילי צה"ל לאנטבה לחלץ חטופים מטעמי תקציב? לו כילתה ישראל את תקציבה השנתי באותה תקופה האם היינו אומרים לספוק כפיים ולומר קדיש מראש על 102 חטופים? האם זו הרוח בה מתנהלת מדינת ישראל? כמובן שלא- מדינת ישראל תשפוך מיליארדים כדי להציל חיים! אבל למרבית הצער היא תעשה זאת רק כאשר מדובר ב-"אקשן". ללא יריות וללא הרוגים או חילוצים דרמטיים תחת אש אי אפשר להוציא מממשלת ישראל גרוש. מאות אנשים מתים בישראל ממחלות מהן לא צריך למות וכל זאת בעידוד הממשלה שאינה מעוניינת להוציא ולו שקל אחד בעזרה לאותם חולים. כיצד ייתכן שיש עודף תקציב לממשלה, כפי שיש היום ובכל זאת אנשים ששילמו מיסים כל חייהם נשלחים למוות ע"י סלקציית משרד הבריאות כאשר אלו לוקים במחלות קשות? זוהי מדיניות רצח מנוולת של ממשלת ישראל המפונה כלפי החלשים שבאזרחיה, החולים הקשים הנלחמים על חייהם.
מצילים חיים בעזרת מחשבה מחוץ לקופסא
מה עושים? חושבים ומשנים. על ממשלת ישראל לשנות את השיטה בה מחולקים, מנוהלים ומקושרים תקציבים. משרדים העוסקים בהצלת חיים חייבים לעבור לשיטת תקציב נוזלית וגמישה. עבור הצלת חיים יש לאפשר למשרד הבריאות גישה מיידית לכל תקציב עודף, בכל משרד ממשלתי. אם בתקציב הבידור של הכנסת נשארו חמישים שקל ממסיבת פורים, על אותם חמישים שקל לעמוד מוכנים למשיכת חירום ממשרד הבריאות על מנת לקנות שעה של חיים לחולה סרטן! אם בתקציב חיל האוויר נשארו 50,000 ש"ח כתוצאה משפעת של טייס שגרמה לביטול טיסה – אותם 50,000 ש"ח צריכים להיות נגישים למשיכת חירום כדי לקנות חודשיים וחצי של חולה סרטן המעי גס. כל מה שצריך לעשות הוא שינוי בגישה ושינוי בתוכנה! ביעילות אלגוריתמית מתמטית כי הכסף למעשה קיים, זו הגישה אליו שחסומה! על ממשלת ישראל לבטל את הגזירה הרצחנית של סלקצית מחנה ההשמדה המתקראת בשם "סל התרופות" ובמקומה להעניק טיפול תרופתי מציל חיים לכל נצרך על פי מצבו הרפואי וללא כל התחשבות במגבלות תקציב. על המערכת הממשלתית להיות מוכנה לוגיסטית להזרים כספים קיימים מכל מקור בזמן אמת על פי אותם צרכים, ולבטל את הפקק הוירטואלי הרובץ כיום על תקציבי התרופות מצילות החיים. לא ייתכן שאזרח משלם מיסים הכוללים ביטוח בריאות ישלח למותו מטעמי בירוקרטיה ושיקולי תקציב במדינה בה מליוני שקלים מבוזבזים בתקציבים מנופחים על זוטות.
ועד שמדינת ישראל תחליט שגם חולים במחלות קשות זכאים לחיות בזכות ולא בחסד שכן אלו לקוחות משלמי מס שרכשו ביטוח בריאות ומצפים לתמורה, אני ממליץ לכולנו לאכול בריא, להפסיק לעשן, להתעמל ולקחת את החיים "באיזי" – שכן אין מקום טוב מישראל להמחשת האמרה "עדיף להיות בריא וצעיר מאשר זקן וחולה". שנהיה רק בריאים.
בלוג "הפרוקטולוגים של זקני ציון" הוא שופרו הפרטי של יוספוס - מהנדס תוכנה, גיק טכנופילי, טייס סופי שבוע, ובעל אונת מח נוספת המוקדשת כל כולה לטריוויה טלויזיונית
וקולנועית חסרת תועלת. יוספוס מעביר את רוב זמנו בעבודה ואת מרבית זמנו הפנוי בכתיבה,
עריכה אקראית של 
